העימות הנשיאותי הראשון, שנערך לפני שבוע ואירח את נשיא ארה"ב המכהן ואת המועמד הנגדי, נראה לרבים כמו בדיחה לא מוצלחת. לאורך כל העימות הטקטיקה של טראמפ כללה קטיעות חוזרות ונשנות של דברי ביידן, בניסיון להגחיך אותו ולהראות – בהמשך לסיפור המתמשך שהוא מנסה להנחיל בתקופת הבחירות הנוכחית – שביידן אינו כשיר לכהן כנשיא, אינו קוהרנטי מספיק, אינו חד מספיק.

ביידן מצדו התמקד בניסיון לענות היטב על השאלות ועל הנושאים שהועלו במהלך העימות, ולא בהצלחה יתרה.

בסיכומו של יום: איש צועק שמנסה לעשות מהשני צחוק, ואיש עצבני שמנסה להמשיך לדבר למרות הבלגן מסביב.

איזה סיפור הם ניסו להציג פה, והאם מישהו מהם הצליח בכך?

ביידן ניצב על תקן החלופה. הוא בעל ניסיון כסגן-נשיא, הוא בעל אג'נדה פוליטית, אבל בעיקר – הוא מי שייכנס לעסק במקום טראמפ. מתנגדי טראמפ עומדים לצדו ומייחלים להדחת הנשיא המכהן. בינתיים, ביידן צריך להוכיח לקהל שלו ולקהל המתנדנד שמדובר בבחירה הגונה. שהוא לא נכנע, שהוא רהוט, שהוא בעניינים. את הסיפור הזה הוא העביר, לדעת רוב הפרשנים, באופן חלקי בלבד. דווקא התנהגותו של טראמפ חיזקה את הסיפור שלו, משום שהוא פשוט לא הספיק לדבר הרבה. לא היתה לקהל הזדמנות לבחון את חוזק דעותיו, כי טראמפ היה עסוק בקטיעת הדברים שוב ושוב ושוב.

הסיפור שטראמפ מוביל אינו חד משמעי. מצד אחד, מחנהו של טראמפ מתייחס אליו כאל פורע החוק, זה שעושה צחוק מיריבו הפוליטי וממוסד הנשיאות, נוקט בעמדות חד משמעיות ומוביל לניצחון. אם זה הסיפור שטראמפ מנסה להוביל – הוא נחל הצלחה, והוכיח שביידן לא מסוגל להתמודד מול ההגחכה שלו. אך דבקות בסיפור הזה מולידה לטראמפ בעיה חמורה: הוא מפסיד את הקהל המתנדנד. קהל המצביעים האדוק שלו יישאר איתו ביתר עוז, אך זה עלול לא להספיק.

הסיפור השני שמתחבא מאחורי התנהגותו של טראמפ, כאמור, הוא הניסיון לערער את מעמדו של ביידן. להציג אותו כקשיש מגמגם שזמן ההצלחה שלו חלף מזמן. במקרה כזה, הבעיה העיקרית במימוש הסיפור הזה היא שטראמפ ניסה כל כך להגחיך את ביידן, עד שהוא לא נתן לא לדבר. פשוט לא הצלחנו לראות אם ביידן באמת כזה.

צפיתם בעימות? מה דעתכם, האם יש פה סיפור מנצח?