את המילים הזועמות האלו כתבה סופרת שבהחלט עמדה בקטגוריה השלישית והיתה "סופרת מצטיינת" אך מאחר ורצתה לזכות לקצת יותר הערכה מאשר "נקודת הקיפאון" שהיטיבה כל כך לתאר, היא בילתה את רוב הקריירה הספרותית שלה תחת שם עט של גבר. אנחנו מדברים כמובן על האחת והיחידה, מרי אן אוונס, היא היא ג'ורג' אליוט.

מרי אן אוונס נולדה ב-1819, לפני 201 שנה בווריקשייר, אנגליה. היא עברה תהפוכות שונות ושינתה דעות: מאדיקות דתית מסורתית שאימצב בנעוריה לחשיבה בועטת ושוברת מוסכמויות – מרידה בתפקידי האישה המסורתיים והתנערות מהחשיבה הדתית. את מרי אן עניינו דברים אחרים: שפות, ספרות וחשיבה אינטלקטואלית. היא חיה מחוץ לנורמות המקובלות, החלה לתרגם ולערוך כתב עת, הרוויחה כסף בעצמה, קנתה דירה וניהלה רומן עם גבר נשוי.

השאיפות שלה היו גבוהות, כאלה שקשה לממש בתור סופרת, אישה, בתקופה הוויקטוריאנית. היא רצתה לקבל ביקורת והערכה ספרותית לא כאישה ולא כמתרגמת ועורכת מוכרת – היא רצתה אובייקטיביות, ליצור את הסיפור שלה מחדש, ולכן החלה לפרסם ספרות תחת שם העט "ג'ורג' אליוט": שפטו את הסיפורים שלי באופן אובייקטיבי, אל תסתכלו על מי שיצרה אותם. תנו לי את הזכות להפוך לעל-זמנית.

החלומות האלו אכן התגשמו, ואפילו שברו את גבולות הז'אנר. תחת השם ג'ורג' אליוט פורסמו שבעה רומנים שזכו להצלחה רבה. הדמויות שלה ערניות וחדות; הכתיבה שלה משובחת; העיסוק שלה בנושאים חברתיים ופוליטיים פורץ דרך. גם אחרי שהתגלה מיהי ג'ורג' אליוט האמיתית היא לא זכתה ליחס מזלזל בשל היותה כותבת אישה. הסכר נפרץ.

היינו רוצים לצחוק כעת ולומר "טוב, התקופה הויקטוריאנית באמת היתה תקופה נוראית ביחס לזכויות נשים" אבל האם באמת תיקנו את העוול הזה? האם באמת הפסקנו לתת לזהותם המגדרים של היוצרים להשפיע על יחסנו ליצירותיהם? הרי לפני כעשרים שנה, המחברת של "הארי פוטר" לא צוינה על כריכות הספרים בשמה המלא מאחר והמוציא לאור חשש שילדים לא ירצו לקרוא ספר שנכתב על ידי סופרת אישה… האם הלקח הזה נחקק בנו?

מחכים ליום בו אף סופרת או סופר לא יצטרכו יותר להסתתר מאחורי מסכה כדי לזכות להערכה אובייקטיבית של הסיפורים שלהם. זה בידיים שלנו, בואו נותיר חותם

(תרגמה בכישרון את מאמרה של אליוט: עופרה עופר אורן)