עלייה לגדולה מצטיירת כמבריקה, מושלמת, זוהרת. אך המציאות לא תמיד כזו ועלולה להתברר כמורכבת במיוחד; לדוגמה, מה קורה כאשר אתה שחקן הכדורסל הטוב בעולם, שמגלה שלא תמיד אכפת לאנשים ממה שיש לך לומר – וכשהם מקשיבים, הם מנסים לטייח את מה ששמעו?

כן, גבירותי ורבותי, אנחנו מדברים על לברון ג’יימס. ג’יימס הוא לא רק אחד משחקני המילניום, אלא גם אישיות כובשת ומרשימה בפני עצמה. סיפור החיים שלו נותן נקודת מבט מרתקת אל סיפור עלייה לגדולה שבו הוא בחר – בניגוד לסינדרלה לה אנחנו רגילים – לפתוח את הפה לאחר ההגעה לפסגה, ולספר.

מבריק קרטר, מנהלו העסקי וחברו מילדות, היה הכתובת הראשונה של ג’יימס כשהעלה את המצב המוכר: הוא מתראיין ומדבר על נושאים פוליטיים או עסקיים, ודבריו מוצאים מהקשרם או מקוצצים לבלי הכר.
זו בעיה שכל איש ציבור מכיר, אך ללברון הדבר קשה במיוחד בשל העיסוק בנושאים בעלי משמעות פוליטית וחברתית משמעותית.
כאדם שמקדיש חלק ניכר מחייו והונו לקידום השכלה בקרב אוכלוסיות שחורות, ידוע כמתנגד למדיניות של טראמפ ומכיר את עולם הספורט המקצועי, לברון חש שיש לו מה לומר: יותר מכפי שהמדיה המוכרת תסכים לספר לקהל. בניגוד לספורטאים אחרים, דוגמת מייקל ג’ורדן, הוא סירב לתת לרצון “להיות בסדר” ו”לא להרגיז את הקהל” להכתיב את דרכו – ובכך הפך לאחד מחלוצי דעת הקהל – הראשון שמביע את מחאתו אחרי מוחמד עלי.בנקודה זו הוא בחר לקום ולעשות מעשה, תוך שימוש בנשק הסודי: סטוריטלינג.
המלחמה בגזענות כלפי שחורים מתבצעת במישורים רבים. קמפיינים, אקטיביזם – או ביצוע אקטים מחאתיים, כדוגמת שחקן הפוטבול קולין קפרניק שכרע ברך בהמנון והוביל את מחאת שחקני ליגת הפוטבול האמריקאית (מה שלא מנע מ-NIKE להחתים אותו על קמפיין פרובוקטיבי שגרר מאות סרטונים של רפובליקנים שורפים את נעלי החברה).לברון ג’יימס בחר לפעול אחרת, תוך הבנה חכמה שמה שחודר הכי טוב לזיכרון של הקהל הוא – סיפור.
הוא וקרטר חברו להקמת Uninterrupted, חברת הפקה שמתמקדת ביצירת סיפורים של ספורטאים שחורים: מאחורי הקלעים של התעשייה, הרקע החברתי בו גדלו והמחסומים בהם הם נתקלים ביום יום.

בשנים האחרונות החברה הספיקה להוציא כמות מרשימה של סרטונים וסדרות ברמת הפקה גבוהה. הסיפורים מפנים זרקור אל פינות שונות ביחסי הספורטאים השחורים בינם לבין עצמם, אל החברה בה גדלו ומול חברות הענק ואנשי העסקים הלבנים בהם הם נתקלים בדרך למעלה.
אין ספק שהמידע ה”פנימי” לא תמיד נעים לקהל הלבן ולבעלי אינטרסים – ודווקא לכן הקול שקרטר וג’יימס בוחרים לייצג משמעותי כל כך לקהל האמריקאי ולמרקם החברתי העולמי כמו שאנו מכירים אותו.

מדובר באנטיתזה מוחלטת להתנהלות שהתרגלנו לראות בקרב ספורטאים מוכרים שחוששים להרגיז את הספונסרים שלהם.
איך אמר מייקל ג’ורדן?! “גם רפובליקנים קונים נעליים”. ואיך מגיב קינג ג’יימס?אז מה?!