סיפור החוויה האישית. סיפורים כאלו מדברים לאנשים מכמה כיוונים:
ראשית, הם נותנים "צורה" לאדם שעומד מולם. מה תזכרו טוב יותר – מרצה מעונב שדיבר על ראייה אקולוגית, או מרצה שפגש פינגווינים באנטרטיקה, הציג תמונות מהמסע שלו, וסיפר על הפעם בה פינגווין רדף אחריו עד שהוא נפל למים… ו, אה, דיבר על ראייה אקולוגית?
לכך מתווסף אפקט המציצנות. זו ההזדמנות של הקהל לשמוע מה עומד מאחורי אדם שזה עתה הכיר ולקבל גרסה מזורזת של סיפור חייו. הידע מגיע בבת אחת, ומעניק לשומע תחושה של כוח מיידי.
נצלו את זה. תנו לקהל את כל כולכם, והם יקחו את המתנה בשתי ידיים.

סיפור על אדם אחר. בנוסף לאפקט שיוצרים הסיפורים מהסעיף הראשון, פה נכנס אפקט המסתורין. מיהו האדם עליו אתם מספרים? מה הוא עשה? עצם שיתוף הקהל בדיבור עליו יוצר מועדון אקסלוסיבי. במועדון הזה כולם יודעים דברים על מישהו. כולם מעריכים דברים מסוימים בו. כולם יכולים לאהוב אותו או לבקר את מעשיו – העיקר שכולם מאוחדים בידע העליון על גורם שלישי מסוים.
תתפלאו כמה כוח יש למתן המפתח הזה לחיים של אחרים.
עוד עניין הוא החיבור לתחושת ההצלחה. עצם הסיפור משדר "זה דבר שקרה לX האנונימי – ואם זה קרה לו, זה יכול לקרות גם לכם." אנשים אוהבים לקבל עצות להצלחה, בעיקר כשהן מקופלות היטב בסיפור של אדם אחר.

סיפור על חברה/ארגון. פה ישנם שני גורמים רגשיים בסיסיים: קודם כל, חיבור מיידי למותג גדול ומצליח. השומע מקבל לידיו מידע עסיסי על מה שמתרחש בשדה של "הגדולים". זה מגניב, זה מעניין, וזה נותן סיפורים מגניבים להשוויץ בהם יחד עם שמות גדולים לנפנף בהם. ווין-ווין.
שנית, לרוב החברות יש סיפור שמתחיל ברעיון קטן שמתפתח לסיפור הצלחה גדול. כולנו רוצים לקבל השראה ועידוד למה שאנחנו עושים. הסיפורים על החברות האלו ממחישות איך "סיפורי סינדרלה" עדיין קיימים, ונוטעים בלב השומע את התקווה שאולי גם אצלו זה יקרה. מה, הוא רק צריך לחשוב על רעיון מבריק ולגייס כמה חברים, ובום – הוא הולך לייסד את פייסבוק הבאה.
תנו לאנשים לחלום. תנו להם סיפורים מעוררי השראה.

זהו, עכשיו כשאתם שולטים בתגובות הרגשיות שיוצרים סיפורים שונים – צאו לבנות הרצאה שתשיג את האפקט הרצוי, והעיקר – נהלו אינטראקציה רגשית עם הקהל שלכם. הוא יחזיר לכם רגש 😉