לפני שאליעד נחום פרץ עם “מתוק כשמר לי” והפך ל”אליעד” הוא היה גיטריסט אולפן, מנגן בהפקות למחייתו כשהגיטרה היא כל מה שהוא יכל לבטא באותו זמן. כיום, אחרי שלושה אלבומים מצליחים, הוא מודה שהסאונד המינימליסטי של הגיטרות, שכבר נהיה מזוהה עם היצירה שלו, מגיע ממקום של לתת “ספייס” לשירה ולמילים. הגיטרה נדחקה קצת הצידה והיא כלי עבודה שמטרתו ללוות את ההרמוניה של השירה.

אתם יכולים לצפות בראיונות עם אפרים, אליעד ועוד אמנים מדהימים בתכנית המעולה של “שיחות בסלון של הזאפה” בהנחיית הגיטריסט המדהים יונתן גלפנד בלינק הזה: http://bit.ly/2MNuLVu

קדימה, תפסו מפרט ותדליקו את המגבר!