ולחוצפה הזו יש שני צדדים…
הצד של הדובר או הדוברת שלא מתביישים לכתוב בגדול ובבולט את מה שהם חושבים, שלא מתביישים להפתיע עם תמונות שהם לא תמיד פוליטקלי קורקט ושאפילו על במת האו״ם הם לא מתביישים להשתמש בעזרים ויז׳ואלים כמו ציורים של פצצות או לקרוע החלטות מעל בימת הנואמים…
ויש את הצד של הקהל הישראלי. של הקהל הישראלי החוצפן. זה שאם הדובר או או הדוברת לא מעניינים אותו הוא פשוט קם והולך.