הסיפור שלנו
אולי המרכיב הכי חשוב מבין השלושה. איך אני מאפיין את האתגר, ההזדמנויות ואת היעד הסופי אליו אנחנו שואפים כקבוצה מובחנת? איזה סיפור אני מספר עלינו כקולקטיב, שיעודד כל אחד מאתנו לוותר קצת על האינטרס האישי שלו לטובת המכנה המשותף שלנו?

הסיפור של ההווה
למה עכשיו הגיע הזמן לחולל שינוי? מהו חלון האפשריות שנפתח בפנינו ומתי הוא עלול להיסגר?

נסיים בדוגמא יפה מהמאמר:
אוולין, אישה פיליפינית בת 60 פלוס שחיה ועובדת בסיאטל, ארה"ב עם בעלה. היא מנקה חדרים במוטל מקומי ובעלה מעמיס מטענים בשדה התעופה. אוולין ובעלה היו פעילים בהפגנות לטובת העלאת שכר המינימום במדינה.
באירוע לגיוס כספים לטובת המאבק, אוולין נשאה את הנאום הפומבי הראשון בחייה, כשסיפרה על הקשיים שלהם לשלם את החשבונות ("הסיפור שלי") והדגישה שוב ושוב שעכשיו, כשהאנשים כבר יוצאים לרחובות להפגין והתקשורת מסקרת את ההתרחשות, זו שעת הכושר להוציא את החקיקה אל הפועל ("הסיפור של ההווה").
אבל מעל הכול, אוולין דיברה על איזה עיר סיאטל רוצה להיות, ואיך שכל תושבי העיר ירוויחו מזה שגם האוכלוסייה היותר מוחלשת תוכל להרשות לעצמה לחיות שם ("הסיפור שלנו"). בכך היא שינתה את זהות הקבוצות שנאבקות על משאבי העיר מ"עשירים" ו"עניים" ל"אנשים שרוצים לחיות בעיר שוויונית ומגוונת" לעומת "אנשים שרוצים לחיות בשכונות סגורות ואטומות".

איזה שינוי אתם מובילים?