בואו נדבר על היסטוריה – לא על אירוע היסטורי ספציפי, אלא דווקא על דרך מיוחדת בה אנחנו משמרים את הרגעים הקטנים והגדולים שמרכיבים את הסיפורים שלנו – פעם, היום ובעתיד. קפסולות זמן.

הרעיון פשוט: בואו נקפיא חלק מהחיים שלנו כיום – חפצים, תמונות, מכתבים, מידע דיגיטלי – על ידי הכנסת חפצים לתוך מקום שמור וסגור שייפתח רק במועד עתידי מסוים. לפעמים קפסולות זמן נוצרות במקרה – ממצאים ארכיאולוגים ששרדו במשך תקופה ארוכה והתגלו לאחר זמן רב – אך הן גם מתוכננות. במשך עשרות ומאות השנים האחרונות האנושות הטמינה אלפי קפסולות זמן בצורות שונות ובמקומות שונים.

לפעמים המטרה היא לפתוח את הקפסולה בעוד זמן קצר יחסית, כמה עשרות שנים, ולגלות איך חיינו באותו זמן ועל מה חשבנו. לדוגמה, ממש בימים אלו נפתחת קפסולת זמן שהוטמנה לפני 21 שנים בקליפורניה, וחושפת סרטונים משעשעים ומרגשים של אנשים שחיו באותו זמן ו"ניבאו" מה הולך לקרות ב-2020 – נלמד דרך האינטרנט (!), תהיה סגנית נשיא בארצות הברית (!), יהיה שלום עולמי (…) וננצח את הסרטן (…) וכן – משום מה אנחנו נוטים לדמיין עתיד חיובי יותר, שלא כולל התרחשויות מעניינות כמו מגפה עולמית…

לפעמים המטרה היא לפתוח את הקפסולה בעוד פרק זמן ארוך במיוחד, להשאיר מסר ארכיאולוגי אותו יחשפו הדורות שיבואו הרבה אחרינו. כך הוטמנה בשנת 1939 בעיר ניו יורק קפסולת זמן שנועדה לטווח של 5,000 שנה לאחר מכן. מה היא מכילה? זרעים, דוגמיות אוכל, טקסטים וחדשות על מיקרופילם. ואם זה נשמע לכם מיושן, אותנו מעניין לדעת מה יחשבו האנשים שיפתחו את הקפסולה הזאת בעוד כחמשת אלפים שנה, והאם הם בכלל יחזיקו בהקשר טכנולוגי והיסטורי שיאפשר להם להבין למה התכוונו.

אבל השאלה הכי מעניינת כרגע היא – מה אנחנו בוחרים לשים בקפסולות האלו, ומה זה אומר עלינו?

בתוך רוב הקפסולות מוטמנים טקסטים שנחשבים למכוננים בתולדות האנושות: התנ"ך, יצירות ספרותיות. לצדם יושבים קטעים חדשותיים, שנועדו להעניק הקשר היסטורי ובנוסף להראות כיצד התייחסו האנשים שחיו באותו זמן אל המאורעות שהתרחשו. מה עניין אותם, מה העסיק את מחשבותיהם.

חפצים נוספים שנכנסים בקפסולות הם ציורי ילדים שמביעים את התקווה שאנחנו משליכים על הדור החדש, המצאות משמעותיות מאותה תקופה וגם "סתם" חפצים, יומיומיים ופשוטים, שמטרתם לעזור לחוקרים לגלות כיצד חיינו במובן הפשוט, ולהראות לאלו שיבואו אחרינו שעם כל ההישגים שהתגאינו בהם והיצירות הדגולות שלנו, הסיפורים היומיומיים שלנו לא פחות חשובים ולא פחות מעניינים.

מה אתם חושבים שיחשבו עלינו בעוד 5,000 שנה?