ככה בחר יובל נח הררי לפתוח את הספר החדש שלו "21 מחשבות על המאה ה-21". בהרצאה שלו מהפורם הכלכלי העולמי האחרון באבוס, הוא מדגיש את המשוואה שהייתה קיימת מאז ומתמיד, דאטה=כוח.

דרך  מספר דוגמאות מרתקות מראה הררי כיצד דרך מנגנוני איסוף המידע שנרקמים לסיפור אחד, יכול מי שמספר אותו להשפיע, להנדס ואפילו לקחת החלטות קרדינליות על חיים של אנשים אחרים. זה מתחיל מהדברים הכי פשוטים ומתגלגל (כמו כל סיפור טוב) לכל תחומי החיים. לפי יובל, השאלה היא לא אם התהליך הזה יקרה או לא, אלא מי האנשים שיחזיקו את המידע הזה ואיך זה יאפשר להם לעצב את החיים של שאר בני האדם.
הרי כל מי שקנה פעם משהו באיביי או שיש לו חשבון בפייסבוק הוא כבר חלק מסיפור של מישהו אחר, כי השליטים של המחר הם אלה שידעו לספר לכם את הסיפור שאתם באמת רוצים לשמוע, מתוך שלל האינפורמציה שאתם מספקים להם באופן אוטומאטי ומבלי שתשימו לב בכלל.

אנחנו גם מאמינים שאנשים חושבים בסיפורים. השאלה הגדולה היא האם אנחנו גם נהיה אלה שיזכו להמשיך לספר אותו גם בעתיד.

אז אם אורגניזמים הם אלגוריתמים, כמו שיובל טוען, אז סטוריטלינג זה בסך הכל סוג של משוואה מתמטית?!