השילוב של הביסוס האנושי והביסוס הממלכתי בדרך כלל מספיק כדי להוריד את האסימון למי שיושב מולך. עכשיו הגיע הזמן לביסוס הפיקנטרי, זה שיגרום לקהל שלך לא לשכוח את הנקודה שלך. נניח שסיפרת שקבלת החלטות מתקבלת על פי רגשות. זה המקום לספר שניסיתי לספר את זה פעם לבוס שלך והוא אמר שלמרות הביצועים הגבוהים שלך הוא מרגיש שהגיע הזמן לפטר אותך. או אם סיפרת שאנשים משתמשים יותר בסמארטפון מבמחשב זה המקום להגיד שכשאתה נותן לילד שלך עונש לא להשתמש יותר במחשב הוא הולך מחוייך לחדר שלו ומשחק בסמראטפון, או שפשוט תשאל את הקהל- אם הבית שלכם נשרף מה תיקחו קודם? את המחשב, הסמארטפון או את בן/ת הזוג?

לביסוס האנושי אפשר גם לקרוא הביסוס הרגשי. אין דרך טובה יותר לבסס עובדות באמצעות רגשות. נניח אתה רוצה לבסס את העובדה שאנשים מקבלים החלטות על פי רגשות. אתה יכול להראות מיליון גרפים או פשוט להשתמש בדוגמא אנושית ולהגיד "אתם בטח מכירים את זה שאתם מראים לאנשים את כל העובדות ובסוף הם אומרים- אני מבין את כל המספרים אבל זה פשוט לא מרגיש לי נכון. למה הם משתמשים במילה 'מרגיש'? כי החלטות מתקבלות על בסיס רגשות ולא על בסיס מספרים". דוגמא נוספת- נניח אתה רוצה לבסס את העובדה שאנשים גולשים בסמארטפון יותר מבמחשב. אתה יכול להראות מלא גרפים וטבלאות שמוכיחות את זה אבל אין כמו להגיד "אתם בטח מכירים את זה שאתה יושבים מול המחשב בעבודה ותוך כדי את גולשים באפליקציה של פייסבוק בסמארטפון"

תפקידו של הביסוס הממלכתי הוא לדעת גושפנקה חיצונית למסר שאתה רוצה להגיד. זה יכול להיות שימוש במומחה רלוונטי ואז תוכל להגיד – "זו לא דעה שלי, זו דעתו של המומחה/הפסיכולוג/הכלכלן הדגול שערך מחקר על הנושא וגילה ש…". זה יכול להיות שימוש בנתוני שוק או מחקר רלוונטי ואז תוכל להגיד "כפי שהמחקר שערכנו הראה באופן שאינו משתמע לשתי פנים הצרכנית שלנו רוצה…". זכרו שגם כשמדובר על ביסוס ממלכתי הרבה יותר קל לאנשים להבין ש"שניים מתוך שלושה אנשים רוצים…" והרבה יותר קשה להם להבין ש"66% מקהל המטרה רוצים…". ותעשו לעצמכם ולקהל שלכם טובה. אם יש לכם מספר חשוב שאתה רוצים לדבר עליו. תכתבו אותו בגדול באמצע השקף ולא כחלק מתוך גרף ענקי עם טונות של מספרים.