מהפכת ה-AI התפרצה לחיינו ב-2000 קמ"ש, והיא מחוללת מהפכה באינספור תחומים ותעשיות: עיצוב, תוכנה, תוכן, רפואה – הרשימה באמת לא נגמרת.
התשובה הראשונה והפשוטה יותר היא: If you can't beat them, join them.
כלומר, אם תסריטאי הוליוודי רוצה לכתוב, למשל, סרט מתח על שוד בנק, הוא יכול להגדיר לבינה המלאכותית כמה הגדרות בסיסיות, כגון: "כתבו תסריט על שוד בנק בשנות ה-40 בארצות הברית, כאשר השודד הוא שותפו לפשע לשעבר של מנהל הבנק שחזר למוטב".
ומאותו רגע, יתחיל פינג פונג בין התסריטאי לבין הבינה המלאכותית, כשהתסריטאי מחדד מה הוא מחפש, מתקן, עורך ומשפר את מה שהבינה המלאכותית הציעה.
כך, הבינה המלאכותית לא מחליפה את התסריטאי, אלא הופכת לפרטנרית למעשה היצירה.
כל זה טוב ויפה, אבל לא בטוח שזה משקיט את החרדה של תסריטאי הוליווד והעולם כולו.
"אוקיי", הם יאמרו לעצמם, "אבל תוך זמן מסוים, האם עדיין יזדקקו לנו? הרי הבינה המלאכותית הולכת ומשתכללת בקצב מסחרר, ועד מהרה יספיקו כמה הגדרות פשוטות כדי שהיא תייצר בעצמה תסריט איכותי, ואנחנו נהפוך למיותרים".
יש משהו אחד שהבינה המלאכותית לא ממש יכולה לעשות בעולם התסריטאות. נכון, היא יכולה לכתוב פרק מושלם של סיינפלד, אבל היא לא יכולה לייצר יש מאין סדרה כמו סיינפלד.
מכיוון שלצורך כך נדרש משהו שלבינה המלאכותית אין, לפחות עדיין: נקודת מבט. POINT OF VIEW. ראייה פילוסופית של הקיום האנושי שמתוכה נולדת היצירה.
הסבר: סיינפלד היא סידרה פוסט מודרניסטית. כלומר, זו סדרה שלא מפרידה בין גבוה לנמוך, בין חשוב ולא חשוב, כך ששיח על הכנת קפה חשוב באותה מידה כמו שיחה על משמעותה של אהבה. התפיסה הזו היא שהולידה סדרה אלמותית, כשהרעיון הפילוסופי מאחוריה הוא חוט שני שעובר לכל אורכה ומעניק לה את הדי אן איי המיוחד שלה.
נכון, אפשר לבקש מהבינה המלאכותית לכתוב קומדיה פוסט מודרניסטית, ואולי היא אפילו תעשה את זה בצורה לא רעה בכלל.
אבל אף פעם לא יהיה לה את הצבע הייחודי ואת הנשמה הייחודית שיש לסיינפלד.
ובכל מה שקשור לנשמה, לבני אדם, מעצם טבעם, יש מונופול שהבינה המלאכותית לעולם לא תוכל לשבור.
אז נכון, אף אחד לא יודע איך תתפתח השותפות (או היריבות) מול הבינה המלאכותית.
אבל בינתיים, זכרו שנקודת המבט, הפרספקטיבה האישית, הנשמה שלכם, נותנות לכם יתרון תחרותי רב עוצמה, גם מול מכונה שמייצרת פרק שלם של סיינפלד תוך פחות משנייה.
