הבנה של הרקע התרבותי של הקהל הגלובלי איתו אנחנו עובדים, היא חיונית להצלחה עסקית. אלון רייכמן, סטוריטריינר מוכשר בליב א מארק, הבין זה (שוב) לעומק במסגרת ביקור עבודה לאחרונה ביפן, במסגרת פרויקט מדהים שליב א מארק לוקחת בו חלק.
לא צריך להיות גאון גדול בשביל להבין שמה שנשמע טוב בעברית, לא בהכרח ישמע טוב גם ביפנית. או במילים אחרות: ישנם הבדלים תרבותיים משמעותיים בין יפן לישראל – לטוב ולרע. וחשוב לקחת את זה בחשבון כי כדי להעביר מצגת טובה – כזו שמשאירה חותם על הקהל – חייבים להבין גם את הרקע התרבותי של הקהל איתו אנחנו עובדים. סוג של "לדבר לקהל בשפתו". ההבדלים התרבותיים האלה יכולים מצד אחד גם ליצור אנקדוטות משעשעות – אבל גם לגרום לקהל שלכם לא להתחבר או שהמסר שלכם לא יעבור כפי שתרצו. ולכן, לפני הרצאה לקהל הבינלאומי, חייבים למפות את הנקודות וההבדלים התרבותיים ביניכם לבין הקהל ולדעת להתכונן בהתאם. בנוסף, אם מדובר בקהל שמורכב מכמה מדינות יש לקחת גם את זה בחשבון (תחשבו למשל על הרצאה שתורכב מישראלים, ברזילאים, סינים ואמריקאים).
אם נחזור רגע לביקור של אלון ביפן, אז אחד הדברים שהכי בלטו לאלון זה ההבדלים בין ישראל ויפן בכל הקשור למהירות תגובה.
זמן תגובה וסגנונות שיח: מה חשוב לקחת בחשבון לפני שמעבירים הרצאה לקהל בינלאומי?
בישראל אנחנו חיים בקצב מהיר. אנחנו רגילים "לירות מהמותן". לא אחת התחושה היא שככל שעונים מהר יותר, כך גם אנחנו נתפסים כחדים או מהירי מחשבה יותר. ובכלל, "איפוק" היא לא תכונה שהישראלים ידועים בה.
ביפן, לעומת זאת, המצב הפוך.
היפנים מעריכים מאוד בקיאות, רצינות, ומקצועיות. השהיית התשובה לפני מענה מראה על כבוד לשואל ומרמזת על כך ששקלנו את התשובה בכובד ראש. היפנים מעדיפים חשיבה עמוקה ובקיאות בפרטים על פני אלתורי הרגע האחרון. מענה מהיר, כמו זה שנהוג בישראל, עלול לכן להצביע על חוסר רצינות וכבוד.
בפרגמטיקה קיים המושג של "סגנונות שיחה" או "זמן תגובה". השיח הישראלי מאופיין ב- overlap – שיח מתפרץ. אנשים מתפרצים אחד לדברי השני זה לא דבר נדיר במחוזותינו – והרבה פעמים זה מגיע לא מתוך חוסר כבוד אלא דווקא מתוך התלהבות ומעורבות גבוהה בשיחה. בתרבות היפנית, לעומת זאת, יש ציפייה ברורה כי יש לחכות עד שהמדבר יסיים את דבריו לפני שמגיבים. הדבר נכון אף יותר אם בעל סמכות מדבר – כשהתפרצות לדבריו.ה עלולים להתפרש גם כחוסר כבוד ומקצועיות. היפנים לכן, לוקחים יותר זמן לענות אחד לשני, ורק לעיתים נדירות יתפרצו אחד לשני במהלך לפני שסיימו לדבר. אבל לנו מהצד כישראלים זה עלול להיראות כשיחה "בהילוך איטי" עם הרבה שתיקות וחוסר התלהבות של הצדדים.
לדעת להתאים את הפרזנטציה לקהל הבינלאומי
לפני כל הצגה שלכם לקהל גלובלי, עצרו קודם לחשוב על ציר ה"תגובתיות" ומפו את הקהל הצפוי בהרצאה – איפה הייתם ממקמים אותם על הציר?
אפשר לצייר ציר כזה שבצדו הקיצוני האחד של הציר תמצאו את הישראלים ובצידו השני את היפנים. איפשהו באמצע, תמצאו כנראה את האמריקאים.
תגובתיות מהירה
תגובתיות איטית
ישראלים
אמריקאים
יפנים
גם כדוברים עליכם לקחת בחשבון את ציר התגובתיות. למשל, איך לתכנן את החלק של ה- Q&A. כישראלים, אנחנו נוטים פעמים רבות להילחץ משתיקה. אם הגענו לשלב ה- Q&A ואין כבר ידיים מורמות באוויר – אנחנו עלולים להיכנס ללחץ ולחשוב שזה מעיד על חוסר עניין מצד הקהל במצגת שהעברנו. אנחנו עלולים לנסות לפצות בשאלה חוזרת אם יש שאלות או אפילו לנסות ליצור דיון מכוון או להתחיל לדבר על נושא אחר, העיקר שלא תהיה שתיקה מביכה. אבל אם הקהל שלנו יפני למשל – אז כדאי לקחת נשימה עמוקה, ולתת לקהל לשקול את הדברים ולנסח את השאלות שלהם בקצב שלהם, בלי להילחץ אם אין שאלות ישר. במקרה כזה, חשוב לנשום עמוק ולחכות קצת – תנו ליפנים להתנהג כיפנים ולנסח את השאלות שלהם בקצב שלהם. במילים אחרות: קצת סבלנות ונשימה עמוקה, כמו שהיפנים מעריכים.
התקשורת איתנו מתחילה כאן
Facebook
WhatsApp
LinkedIn
Email
להרשמה לניוזלטר וקבלת כל העדכונים והכתבות האחרונות הירשמו כאן