מורשת של חירות

״חירות״ = חופש, עצמאות, דרור, מצב שבו האדם חופשי לחיות על פי בחירותיו או רצונותיו מבלי להיות נתון תחת מגבלות או אילוצים וכד׳; שחרור משעבוד או השתעבדות כלשהו;
אמנציפציה, שחרור מתלות או עבדות וכ׳׳ו״.
לאחר שאנחנו מבינים את ההגדרה המילונית של ״חירות״, אשתף בזווית הראייה שלי מהי המילה ״חירות״.
אתחיל בגילוי נאות, כאשר אני ניצב בפני צומת דרכים משמעותית, שאלה או התלבטות גדולה – אני פונה לאחד וליחיד – סבא משה.
האיש המשפיע בחיי, שלצערי נפטר לפני 9 שנים.
את הדיאלוגים איתו, אני כיום מבצע במוחי, לרוב ליד קברו, כדי לחוש את ״נפשו״.
אך מה שמעניין במועד פטירתו של סבי, הוא המועד. ממש ימים בודדים לפני חג הפסח.
כן כן, חג החירות.
גילוי נוסף – מערכת היחסים שלי עם הדת, היא מיוחדת ומורכבת. קצרה היריעה מלפרט עליה במאמר אחד, אבל אגיד דבר אחד – אני לא מאמין במקריות. וזה שסבא משה נפטר ממש לפני חג החירות – זה בהחלט לא מקרי.
ובחזרה לנושא החירות – לדעתי, אם היה אפשר לצרף תמונה להגדרה המילונית של ״חירות״ – סבי היה מופיע בה.
על מנת להבין את שורשיות החיבור והעומק של סבא שלי למילה ״חירות״, צריך להכיר את סיפור חייו:
אדם, שקפץ על דעת עצמו מרכבת במהלך מלחמת העולם השנייה, ״כי לא ידע לאן נוסעים״, (מיותר לציין – בניגוד לכל בקשות חבריו לפלוגה). ואילו הרכבת – הגיעה למחנה ההשמדה אושוויץ, ואף אחד מחבריו לא שרד.
בהמשך המלחמה, במקום לברוח ולהתחבא, התנדב לחלק תעודות זהות מזויפות של מדינת שוויץ ברחבי בודפשט בהונגריה, למאות יהודים, ובכך סייע להצלת חייהם.
חלוקת תעודות הזהות המזויפות, הייתה מלווה בסיכון ממשי בהוצאה להורג. רבים יצאו למשימה זו כל יום, אך מעטים חזרו ממנה.
אבל מבחינתי ה״נוקאאוט״ האמיתי, אשר הוכיח עד כמה נושא החירות היה טבוע בדמו, הייתה שיטת העבודה שלו בחלוקת התעודות.
סבי היה מסתובב ברחבי העיר כל יום, כל היום.
לא עניינו אותו הפגזות הצבא הרוסי עם מטוסים וארטילריה. לא עניין אותו שבכל צומת, היו קצינים וטנקים גרמנים.