התחקיר: הנשק העסקי הסודי

Air Force Family

מודה ומתוודה, אני לא גדלתי בדיוק בבית סטנדרטי, מספר עומר שקדי סטוריטלר בליב א מארק.
זאת אומרת, הוא לא היה שונה בהרבה מבתים של חברים אחרים שלי לאורך השנים, אבל היה לו מאפיין אחד מרכזי שהיה שונה – הוא בית של חיל האוויר.
מה זה אומר במשמעות הפרקטית? עברנו דירה כל שנתיים – בכל רחבי הארץ (וגם בעולם), אזעקות היו תמיד חלק מהיום יום שלנו (לטובת הזנקות של מטוסי קרב), וכמובן – אנחנו יכולים לישון בכל מצב.

אבל ברמה הרכה, מגיל צעיר לימדו אותנו לתחקר וליישם.
מה זה אומר בתכל׳ס? שכבר ביום יום זה השפיע עלינו.
לדוגמא, שיחקתי כדורסל מגיל צעיר, והייתי גם שחקן לא רע. מה שכן, לא הייתי אתלט גדול.
לטובת העניין, יכולתי לגשת לנושא ב2 דרכים:

1. לנסות לשפר את זה.

הינה האופציה הטבעית שלרוב אנחנו ננסה לעשות. יש בעיה? בוא נפתור אותה.
אממה? לא בהכרח שזה הדבר הנכון. למה?
כי בסוף אנחנו חיים בעולם עם משאבים מוגבלים.
לטובת שיפור יכולתי האתלטיות, זה היה דורש ממני המון שעות עבודה, וגם אז – אין מה לעשות, מבחינה גנטית פחות בורכתי בנושא. היה יוצא שהייתי אתלט ממוצע וגם זה, במקרה הטוב.

2. להבין שזה לא היתרון היחסי שלי – ולשפר תחום אחר.

לעומת זאת, כישרון היד – עין שלי היה די טוב, ולכן החלטתי להתמקד בפיתוח הקליעה שלי.
עבדתי על זה שעות רבות, והצלחתי לפתח כישורי קליעה טובים. ככל שהתבגרתי, ראיתי שגם צדקתי. זה הפך להיות נשק קטלני במיוחד, ולאורך השנים – שהיכולות האתלטיות של כולם יורדות, בגלל שאנחנו מתבגרים, דווקא יכולת הקליעה יחסית נשמרת בצורה טובה כל עוד מקפידים להתאמן עליה.

עצם היכולת שלי, לתחקר:
  • להבין מה נק׳ החוזקה שלי (או בלשון תחקירית של חיל האוויר – מה היה?)
  • מה הסיבות לכך (למה היה?)
  • ומה הלקחים שלי (מה אני הולך לעשות בפעם הבאה?)
אפשרה לי להיות שחקן כדורסל יותר טוב.
Fool me once – shame on you, fool me twice – shame on me

מן הסתם, בשירותי הסדיר כטייס בחיל האוויר – היכולת לתחקר השתפרה והתמקצעה אף יותר, כיוון שהייתה חלק מהדנ״א הארגוני של החיל. ובעיקר כי תחקרנו המון, וכל הזמן.
אין טיסה, פרויקט או כל דבר כזה או אחר בארגון שלא עבר את מעגל הביצוע השלם:
תדריך – ביצוע – תחקיר – הטמעת לקחים.

מה שחודד בחיל האוויר, שאפשר לטעות, וזה ממש בסדר. כי הרי, כולנו בני אדם.
אבל מה שלא עושים, זה חוזרים על אותה טעות.

לאחר שסיימתי קורס טיס, כקצין צעיר, זכיתי להוביל טיסת ארוך טווח משמעותית של הטייסת שלי. אני זוכר שכבר הכנתי את תוכנית העבודה שלי לקראת הפרויקט ואז התיישבתי לעבור על המתאר יחד עם ה״קצין הבכיר״ (״קצין בכיר״ – גדול ממני בחצי שנה..) אשר יחנוך אותי בנושא. כבר התחלתי להציג לו את התוכנית, ואז הוא עצר אותי.
״קודם כל, בוא נראה מה קרה במתארים הקודמים״. פתחנו את התחקירים הקודמים ועברנו עליהם. ראיתי שחלק לא מבוטל מתוכנית העבודה שלי הולכת לעשות את הטעויות שתוחקרו בעבר. יותר מזה, כלל ההצעות והפתרונות נרשמו בתחקיר – ואני רק הייתי צריך ליישם אותם. לאחר שעדכנתי את התוכנית עבודה בהתאם ללקחי העבר, המתאר יצא לפועל, וזכה להצלחה רבה. והכל התחיל מזה, שפשוט הקפדנו על מעגל הביצוע.
Debrief + Business = Debriefness?

לאחר השחרור, יצא לי להיות במגע עם כל מיני ארגונים עסקיים בארץ ובעולם.
ניתן היה לראות בצורה מדהימה, את הפערים וההבדלים בין ארגונים.
הארגונים המובילים בעולם כיום, ללא יוצא מן הכלל הינם בעלי מנגנון תחקור והפקת לקחים חזק. הם לא יחזרו על טעויות פעמיים. לעומת זאת, ארגונים פחות יעילים וחזקים, בד׳׳כ שריר ״התחקור״ שלהם פחות חזק.

בחיים היומיומיים ובחיל האוויר, התחקיר הוא כל כך טבעי. למרות ששורש המילה היא ״ח.ק.ר״, זו ממש לא חקירה, ואין לה אשמים. אלא זה פשוט כלי עבודה.
בארגונים עסקיים לעומת זאת, לעיתים לא מצליחים לדבר בצורה כנה על מה שנעשה.
זה יכול לנבוע מתוך קושי לרדת לשורש העניין, הפרדה לא נכונה בין עיקר לתפל, אבל עבורי – הנק׳ המרכזית שאני חש שמהווה מעצור, היא נושא האחריות. וזו נק׳ המפתח.
נתחיל מזה, שזו נק׳ רכה בחיינו. הרי קשה לנו להגיד ״אני טעיתי״. למרות שככל הנראה טעינו, כמו שכולם טועים…
זה נובע מכך, שאנחנו רוצים להיות טובים במה שאנחנו עושים, כי חשובה לנו ״התדמית״ שלנו, כי אנחנו רוצים לשמור על מקום העבודה שלנו וכ׳׳ו…

אבל בתחקיר, האחריות האישית, והיכולת להסתכל פנימה, ולהגיד מה אני עשיתי לא טוב, היא המפתח. אתן דוגמא מחיי בליב א מארק:

לאחר אחד הפרויקטים שביצעתי בחברה, הצגתי תחקיר בפני כלל החברה.
סקרתי את הנתונים היבשים, אשר סה׳׳כ היו מוצלחים. ואז התמקדתי בנק׳ לשיפור.
פירטתי שם, בתור התחלה כי ממשק העבודה שלי לא היה מספיק מדויק עם הקולגות שלי לעבודה, ודבר שני, חוסר הסנכרון הזה גם פגע ביעילות שלנו ב״שעות עבודה״ ובהתאם גם ברווח של הפרויקט. אחת הקולגות לעבודה, מיד הסכימה מה שאמרתי, ואמרה שבאמת חסר לנו מנגנון בנושא. מנהלי החברה, שמעו את השיח שהתפתח עקב התחקיר ובהתאם לכך הנחו ליישם את הלקח לקראת פרויקטים עתידים שלנו ולהסדיר את המנגנון.
זמן מה לאחר מכן, קיבלתי פרויקט חדש – הדבר הראשון שנעשה עם הקולגה שלי, היה לבצע איתה את המנגנון החדש – והביצועים בשטח מיד הוכיחו את יעילותו.

יכולתי להגיד, שזו אשמת הקולגה שלי, שהיא לא הבינה למה התכוונתי. יכולתי להגיד שזו אשמת המערכת, שהיא לא מייצרת את התנאים האופטימליים עבורי, אגב – בזווית מסוימת, הכל באמת נכון. אבל בחרתי להסתכל פנימה – ולהגיד, פה ״אני״ פעלתי לא נכון.
ואני חושב שנכון קדימה לעשות א׳ ב׳… משם, החברה לקחה את זה קדימה והצליחה ליישם את זה בצורה טובה, וכולנו הרווחנו – החברה, שהיעילות שלה עולה. אני והקולגה – שהעלנו באוויר את התחושות שלנו, וראינו שהחברה מקשיבה ומיישמת את ההערות שלנו.

מקווה שלקחתם משהו מדברים שלי כאן למעלה, ובהזדמנות זו אפשר לספר שיצאנו בסדנת ׳תחקור׳ שעוסקת בדיוק בדברים שציינתי למעלה ואף יותר.
ונשמח להגיע לארגון שלכם, להעביר אותה, כך שכלי התחקור (הכלי הכל כך נהדר שהוביל אותי הרבה בחיים) יהיה חלק מה DNA של האנשים בארגון.

תרצו לשמוע עוד פרטים?
צרו קשר עם יעל קלומיטי מנהלת מח׳ הדרכה ופיתוח תוכן שלנו

yael.k@leave-mark.com
הסדנה ממש דנדשה אז עוד לא באתר אבל אם תשאירו פרטים כאן >> מבטיחים לחזור

Facebook
WhatsApp
LinkedIn
Email
Magazine header 001-02

להרשמה לניוזלטר וקבלת כל העדכונים והכתבות האחרונות הירשמו כאן