אנחנו חיים בכלכלת קשב שנמדדת במאיות השנייה. אם פעם טיקטוק היתה אפליקציה של ריקודים וליפסינג לנוער, היום ברור שהיא חוללה מהפכה קוגניטיבית עמוקה באופן שבו אנחנו צורכים, מעבדים ושופטים מידע.

זה נראה כ״כ קל. עומדים בספוט על הבמה הקטנה, ובדילוגים מילוליים קלילים מהפנטים את הקהל, ומעבירים אותו את כל קשת הרגשות ברבע שעה.

אין מבחן מנהיגות קשוח יותר מאשר מועמד שנכנס לבייס של היריב, או עולה לעימות טלוויזיוני מול מועמד נגדי שאורב לטעות הראשונה שלו. במערכות בחירות, הרגעים שבהם דובר פוליטי מצליח לקחת אולם עוין ולהוציא אותו בסוף הנאום עם מחיאות כפיים הם לא קסם… הם תוצאה של הנדסה רטורית מתוכננת היטב.

בחודשים הקרובים נחזור לבית הספר – של הנדסת התודעה.
הבחירות באוקטובר בישראל וה-midterms בנובמבר בארה״ב יביאו איתן את האמירות הקליטות, החדות והסוחפות ביותר מטעם הפוליטיקאים המתחרים עלינו. מה אנחנו יכולים ללמוד מהם?

אחרי 15 שנה בבנק בה התחילבחדר עסקאות מט"ח,ולאחר מכן במחלקת הדרכה יעל קלומיטי עזבה את עולם הבנקאות הבטוח כדי לבנות סדנאות ותוכניות הכשרה חיות ונושמות שמלמדות ארגונים לזקק מסרים ולייצר אימפקט. ראיון מעורר השראה עם הסמנכ״לית והשותפה ב-Leave a Mark על סטוריטלינג ככלי עסקי קריטי, על קריאת החדר ברגע האמת, ועל העוצמה של תקשורת בינאישית – בעולם העסקים ובחיים עצמם.

"אנחנו לא כמו כל החברות האחרות." יצא לכם להגיד את המילים האלה לפני הנפקה? כנראה שכן, לכם ולכל חברה שהנפיקה אי פעם. לכן למשקיעים כבר יש חסינות טבעית למשפט הזה, וכשהם שומעים אותו הם מהנהנים בנימוס ומנתקים קשב.

קרו לכם דברים מטורפים השנה, נכון? ברור. מאיפה בכלל מתחילים? בין אם אתם סוגרים Q4 שובר שיאים, מציגים תוצאות למשקיעים, או מעלים את ההנהלה על במה בכנס סוף השנה, הרגע שבו אתם מספרים את סיפור 2025 שלכם, הוא לא עוד ״מצגת של כמה שקפים״ – הוא הזדמנות.

למה דווקא כשקל לייצר תוכן, קשה יותר להותיר חותם

כי בתוך העומס, הרעש, והלחץ של העשייה – הם מצליחים לשמור על הסופר־פאוור שלהם:
לשמוע מעבר למה שנאמר.

ה-שאלה לשאול לפני שמתחילים לכתוב מצגת, לגבש קמפיין, או אפילו להציג את עצמנו בפגישה היא:
האם הסיפור שאנחנו מספרים משרת אותנו או את המאזין שלנו?